The Callergy Paradox: Always Connected, Never Talking

הכתבה בכלכליסט (לינק) מתארת תופעה חברתית, שאני חווה אותה ברמה היום יומית בתקשורת מול הסטודנטים שלי או קולוגות מקצועיות, התופעה זכתה לשם "ההלחם" "Callergy" (אלרגיה לשיחות) והיא מנתחת את הסיבות לכך שאנשים, בעיקר בני דור ה-Z (גילאי 18-30), אך גם בני דור ה-Y או ה-X (שכן נולדו בעידן של טלפון קווי בבית) נרתעים משיחות טלפון ישירות, ומאידך יכולים "לטחון אותך למוות" באין ספור הודעות כתובות בווצאפ או הקלטה מייגעות של הודעות מוקלטות (חלקן הודעות ארוכות לפעמים של מס' דקות, שאני אישית מאזין במהירות 1.5, וברוב המקרים לא מאזין להם בכלל מעבר ל 10 שניות ראשונות) , במקום פשוט להתקשר 2 דקות, לתקשר אדם מול אדם, להסביר בשביל ולמה פנו אליך, ו "לסגור ולקדם ענינים". הסיבה לתופעה: מבחינתם זה חצוף להתקשר למישהו (גם אם אתה מכיר אותו) אם לא שלחת לו הודעה קודם לכן.

קראתי את הכתבה בשביל לנסות להבין את התופעה הזאת, ואלה הנקודות העיקריות שלטענת המחקר גורמות לאימוץ "ההימנעות הטלפונית" באופן נרחב בכלל החברה ובמיוחד בקרב דור ה-Z:

🔻חרדה ושליטה: צעירים רבים חווים שיחות טלפון לא מתוכננות כמטרד וכחדירה למרחב הפרטי (53% העידו על כך). הם מעדיפים הודעות טקסט משום שהן מספקות להם זמן לתכנן, לערוך את התגובה ולהרגיש "מוכנים נפשית", בניגוד לשיחה ישירה שדורשת מענה ספונטני באותו הרגע.

🔻התנתקות יזומה: הנתונים מראים ש-69% משאירים את הטלפון על השתק לאורך רוב שעות היום, ו-74% פשוט מתעלמים משיחות ממספרים לא מזוהים. קרוב לחצי (42%) לא טורחים לענות לשיחות כלל.

🔻המחיר המקצועי: ההימנעות מתקשורת ישירה פוגעת בצעירים בשוק העבודה. 78% הודו שההרגל הזה עלה להם בהזדמנויות מקצועיות, פספוס ראיונות עבודה ואפילו אובדן שכר, שכן מנהלים עדיין מצפים לזמינות ותקשורת מסורתית. בנוסף, חוסר התרגול בניהול שיחות הופך אותן למאיימות יותר עם הזמן.

לא ניתן להימנע מהשאלה החשובה והיא האם איבדנו את היכולת לתקשר באופן ישיר ?, מצד אחד מבחינת נקודת מבטם של הצעירים, הם לא מפסיקים לתקשר, למעשה, הם מתקשרים ללא הרף לאורך כל היום, אך רק בתיווך של טקסט ומסכים, בסופו של דבר הסמארטפון הפך למחשב נייד קטן, שרק חלק מזערי מהשימוש בו מוקדש לדיבור.

כאן בדיוק בא לידי ביטוי שנקרא "פרדוקס החדשנות הטכנולוגית" שכתבתי עליו בעבר : האמצעים שאמורים לייעל את העבודה ואופן ההתקשרות מול הסטודנטים, הקולגות והלקוחות, מייצרים פעמים רבות נתק \ מחסום מולם, זאת מכיוון שנגרמת אי-סמטריה בין שולח המסר לבין מקבל המסר. מכיוון שבצורת התקשורת הבינאישית כיום, השולח מרגיש שהוא "טיפל" בבעיה ברגע ששיגר הודעה מהאזור הנוח שלו (לודגמא עירעור על ציון בעבודה באוניברסיטה), אך הוא מתעלם לחלוטין מהמציאות ומהעומס הדיגיטלי של הצד המקבל, שנאלץ לסנן מידע מתוך רעש אינסופי של קבוצות והתראות. התוצאה היא שינוי בנורמות של תקשורת בינאישית, במקום לפתור עניינים חיוניים בשיחה קצרה וישירה, הטכנולוגיה משמשת כחוצץ שמונע אינטראקציה טבעית.

המסר שלי כאדם שכן גדל בתקופה שבה טלפונים שימוש לחבר בין 2 אנשים ולאפשר להם לתקשר באופן ישיר, תקשורת בהודעות כתובות או מוקלטות הוא לא תחליף לשיחת טלפון אישית, בסופו של דבר חברה אנושית מבוססת על קשרים, ואם אתה מחפש לבנות בלימודים \ עבודה \ בתחביבים קשרים חברתיים חזקים , זה מאוד פשוט , פשוט תתקשר ותדבר ! ובטח לא לנהל משא ומתן על עירעור על ציון של עבודה באין סוף "שיחות ווצאפ" מיידעות שלפעמים אורכות מספר ימים בכל אי-סכרוניות בתקשורת.

הכתבה בכלכליסט (27.06.26) "אלרגיה לשיחות: בני דור ה-Z לא מדברים בטלפון - ומשלמים על כך בקריירה"