תאונת הידע - התאונה הבלתי נמנעת של הבינה המלאכותית יוצרת
כן, כן, אני יודע שזה קצת מפחיד להקשיב להרצאה שבה מסבירים לך שכבר בהווה ה Gen-AI (או בשמו האקדמי ה-AIGC - AI-Generative Content) דוחקת את האדם לנקודה של "תאונת הידע" ומשם לקריסה אפיסטמית ופגיעה אנושה בחברה כך שהיא מאבדת את המצע המשותף הדרוש לניהול דיון ולקבלת החלטות משותפות כחברה, אבל מצטער על זה בדיוק עוסקת המצגת שלי מתוך וובינר נהדר ומעורר מחשבה שהנחה השבוע (07.09.26), ד"ר אלון הסגל במסגרת קהילת עתידנות טכנולוגית של הלשכה לטכנולוגיות המידע בישראל. מצורף לינק להקלטה של המצגת שלי, למי שמספיק אמיץ\ה להבין לאן השימוש ב AIGC כבר עכשיו מוביל אותנו כחברה אנושית.
בהמשך מצורף גם לינק לכל הוובינר המלא והמרתק בהשתתפות: שי זנדני, ד"ר אלון הסגל, ,פליקס ניסן בר-משה, ד"ר איריס פינטו, תמיר חסון, ד"ר דביר פלג.
תקציר ההרצאה: מהי "התאונה הבלתי נמנעת" שמביאה איתה מהפכת הבינה המלאכותית היוצרת (AIGC)?.
בהרצאה קצרה וממוקדת זו צללתי לעומק ההשפעות הפסיכולוגיות והחברתיות של טכנולוגיות ה-AIGC על החשיבה האנושית.
ההרצאה נשענת על הגותם של שני פילוסופים מרכזיים: דון אידה (Don Ihde): מפתח ה"פוסט-פנומנולוגיה", שמסביר כיצד טכנולוגיה אינה רק כלי ניטרלי, אלא גורם אקטיבי המעצב את האופן שבו אנו תופסים, חווים ופועלים במציאות. וההוגה השני: פול וירליו (Paul Virilio): אבי ה"דרומולוגיה" (תורת המהירות), שטבע את מושג "התאונה האינטגרלית".
לפי וירליו, כל המצאה טכנולוגית ממציאה בהכרח גם את האסון הספציפי שלה, ממש כפי שהמצאת הספינה היא למעשה גם המצאת טביעת הספינה. אז מהי התאונה של ה-AIGC?
בתזה שלי הצגתי את שלושת השלבים בעבודה מול בינה מלאכותית, עם אזהרה מפני השלב השלישי והמסוכן מכולם: "ויתור אנושי" (Human Relegation). מצב שבו אנו מעבירים את מלוא האחריות למערכת, ללא הפעלת חשיבה ביקורתית או שיפוט.
תהליך זה מוביל למה שמוגדר כ"תאונת הידע" (מושג של פול ווירליו כבר משנת 1995), מצב שבו הטכנולוגיה עוקפת את היכולת שלנו לבחון אותה או להטיל בה ספק. התוצאה היא חיסול שיטתי של היצירתיות, חוסר יכולת לשפוט פעולות אוטומטיות, הסתמכות על "הזיות" (Hallucinations) של המערכת, ובסופו של דבר, קריסה אפיסטמית (Epistemic Collapse).
קריסה אפיסטמית היא מונח פילוסופי וסוציולוגי המתאר משבר עמוק במערכות שבאמצעותן חברה מייצרת, מאמתת ומסכימה על ידע ואמת משותפת. כאשר מתרחשת קריסה אפיסטמית, המנגנונים המסורתיים להבחנה בין עובדה לבדיה (כמו מדע, עיתונות, ומוסדות מדינה) מאבדים מאמינותם, והחברה מאבדת את המצע המשותף הדרוש לניהול דיון ולקבלת החלטות.
בנוסף, בהרצאה דנתי בפרדוקס ה"אינדיבידואליזם ההמוני" של המאה ה-21. אנו מחוברים לרשת גלובלית, אך בפועל מסתגרים בבועות דיגיטליות אישיות ומבודדות, ומחליפים קשרים אנושיים אמיתיים ומורכבים בנוחות הדיגיטלית המוחלטת שמציעות לנו המערכות.
לסיכום ההרצאה, מוצגת דילמה פילוסופית-מעשית בוערת. ניתוח יחסי התיווך בין האדם לעולמו חושף מציאות מטרידה של פערי כוחות, בה הטכנולוגיה קנתה לעצמה עליונות על התודעה האנושית. עליונות זו מאפשרת לנו לשער בבירור את הכיוון אליו צועד עתיד הידע. השאלה המרכזית שחותמת את ההרצאה ודורשת מענה מיידי היא: כיצד נוכל לפעול ברגע זה ממש כדי למנוע את הקריסה האפיסטמית שכבר החלה לחלחל אל חיינו?
המצגת של הוובינר המלא
כמו תמיד שלכם בכל שאלה , בברכה , הילל קוברובסקי
תגובות