חיזוי העתיד או חקר עתידים מעולם לא היתה משימה קלה ובעולם המורכב של היום זאת משימה קשה מתמיד, שלא כמו בסרטי הפנטזיה "הארי פוטר", בעולמנו המורכב לא ניתן להירשם לשיעורים של "ראיית הנולד" בבית הספר לקוסמים הוגוורטס ועוד לא הצלחנו לפתוח "כדור בדולח" אשר יספר לנו בבהירות את מה שצופן לנו העתיד, מאידך הסקרנות האנושית לדעת מה יקרה בעתיד כדי שנוכל להתכונן אליו בהתאם הולכת וגוברת ביחד עם תחושת אי-הוודאות אשר מלווה את האנושות מאז סוף מלחמת העולם השניה.
"כדור בדולח" אין לנו אבל כן קימות מספר מתודולוגיות שבהן נעזרים כדי לבנות תחזיות אשר מאפשרות ניבוי של התרחשויות בענפי החיים השונים: כלכלה, טכנולוגיה, פוליטיקה, שיווק.
שיטה אחת לבנית תחזיות עתידיות היא "טרנדולוגיה" - שילוב של המילים טרנד + לוגיה (מדע, תורה), אבל אסור לטעות פה היות ולא מודבר פה על מדע דיכוטומי אלא על שיטה סדורה (מתודולוגיה) לאיסוף מידע מולטי-דיסציפלינרי (רב-תחומי), ניתוח המידע הרב מנקודות הסתכלות שונות, ניסיון לקשר ולחבר בין תופעות, ולבסוף ניסיון לבנות תרחישים המתארים התפתחות של טרנדים הנמשכים זמן קצר, למגמות ארוכות טווח של מספר שנים ועד ל "מגה מגמות", שהן מגמות אשר משפיעות באופן משמעותי על מגמות אחרות גם בתחומי חיים אחרים. "טרנדולוגיה" מאוד נפוצה בתחומים של חדשנות מוצרית (בעיקר מוצרי צריכה), זיהוי טרנדים שיווקיים, זיהוי טרנדים המשפיעים על עולם האופנה והעיצוב. בדרך כלל תחזיות של טרנדים הם מקסימום בראייה של עד 3 שנים קדימה, ורובן הן לטווח קצר יותר.
החיסרון של הטרנדולוגיה היא שלא ניתן לתת התחייבות של "תקפות הניבוי" , כלומר מה אחוז הוודאות שהתחזית שלנו תתממש. בנוסף לא ניתן להצביע על שיטה כיצד הגענו למסקנות של התחזית שלנו, ולהוכיח שהתחזית שלנו מתבסס על משהו שאנחנו יודעים ולא מושפעות מדעה אישית, תחושות בטן, אינטואיציה או רגשות אשר משפיעים על שיקול הדעת שלנו. שיטה שניה לחיזוי מגמות עתידיות, מתבססת על שיטות מדעיות גרידא, והיא נחשבת שיטה מדעית, התחום שנקרא "חקר עתידים" הוא ענף בתחום אחר שנקרא "חקר מערכות" או בשם הארוך "חקר מערכות מורכבות באמצעות מודלים".
החסרונות בשיטה זו על אף היותה מדעית ותקפות הניבוי שלה גבוהה היא תופעות "העולם המשובש", "מה שהיה - הוא לא מה שיהיה", אירועי העבר והמחזוריות של אירועי העבר (באם קיימת אחת כזאת) אינה בהכרח מצביעים על אירועי העתיד היות ואנחנו כאנושות התפתחנו והשתנינו באופנים שונים. בתחום השיווק זה מאוד בולט ולכן נהוג בחשיבה על טרנדים שיווקיים וניתוח מגמות של ההתפתחות לציין כי "כלל ראשון של ניתוח טרנדולוגי הוא לזכור תמיד שהתנהגות הצרכנים בעבר אינה מעידה על התנהגות הצרכנים בעתיד" כפי שנוהגת להגיד הטרנדולוגית הישראלית עדי יופה.
בנוסף לקושי באיתור מחזוריות כפי שנדרש בשיטות מחקר של חקר מערכות, לא תמיד יש לנו מחקרים בתחומים שונים אשר מושפעים או משפיעים על התחום אותו אנחנו חוקרים, כדי לקבל רמת דיוק גבוהה של התחזית עלינו לראות את התמונה הגדולה, אך לא תמיד ניתן לקבל נתונים על כלל התמונה הגדולה, או שהמידע לא מקיף וכולל את כלל ההיבטים שמשפיעים או מושפעים מהתופעה או התחום אותו אנחנו חוקרים.
בעקבות הקלטה של ראיון (לינק) שנערך בחודש דצמ' 2023 עם פרופ' דויד פסיג מאוניברסיטת בר-אילן אשר מתמחה בתחום זה, בערוץ היוטיוב "באים אל הפרופסורים" (לינק) של אלכס ציטלין, ערכתי סיכום קצר של הראיון שארך כ 40 דקות ועסק בנושא "עתיד ישראל - מבוא לעתידנות ומצב גיאופוליטי". הראיון הוקלט אחרי אירועי אסון ה-7 באוקטובר ובשיחה היתה התייחסות גם לכישלון המודיעיני של צה"ל וכוחות הביטחון בניתוח המידע המצביע על התקפת הפתע ב 7 לאוקטובר ופתיחת המלחמה על ידי גופי הטרור של הצד הפלסטיני.
סיכום - עתיד ישראל - מבוא לעתידנות ומצב גיאופוליטי
יש להבדיל בין הוגים (סופרים, אנשי דת, אנשי רוח, פילוסופים) שדיברו וכתבו על העתיד לבין חוקרים אשר מנסים להבין איך מערכות מתפתחות. התחום שנקרא חקר עתידים הוא ענף בתחום אחר של מדע שנקרא חקר מערכות. הנחת העבודה היא שלמערכות יש איזשהו סדר והגיון כיצד הם מתפתחים. מערכות יכולות להיות מערכות כלכליות , פוליטיות, חברתיות, גיאו פוליטיות וטכנולוגיות.
בחקר עתידים מנסים למצוא היגיון כלשהו, דפוס או מחזור בהתפתחות המערכת, המטרה של חקר עתידים זה למצוא האם ניתן למצוא תיקוף לאותה התפתחות חוזרת. גם אם נמצא דפוס הגיוני, או אירוע שהתרחש באופן מחזורי, אין זה אומר בהכרח שהוא יחזור על עצמו, ללא תוקף מדעי אין לנו יכולת לקבוע את ההסתברות שאותה מחזוריות תתקיים שוב בעתיד.
כיום החיים שלנו הן סביב "מערכות מסובכות" , מערכות שהן ברמות מורכבות בסדרי גדול הרבה יותר גדולים ממה האנושות היתה צריכה להתמודד איתם בעבר.
כאשר נמצאת תבנית שחוזרת על עצמה, במידה והצלחנו לתקף אותה, אנחנו "מצמידים" לה מספר, כמה אנחנו בטוחים שאנחנו באמת מבינים את ההיגיון של המערכת. כאשר בונים תחזית בעזרת הבנה של מערכת כלשהי אנחנו מצמידים לה את "תקפות הניבוי" של המודל שלנו. מה ההסתברות שהווקטור התפתחות שהצבענו עליו יתרחש בעתיד באותה מערכת. באופן כללי אין כמעט מודל שתקפות הניבוי שלו היא 100%.
אנחנו כיצור תבוני רק במאות שנים האחרונות התחלנו ללמוד על מערכות ולהבין איך הן פועלות, וכך אנחנו גם מבינים דברים, לכן אנחנו בשלב מאוד פרימיטיבי בהבנה של מערכת, הציפיה שבעתיד בעזרת שימוש ב AI/ML אנחנו נוכל לזהות בכמויות אדירות של משתנים דפוסים יותר מאשר מוחו של האדם שמסוגל לזהות.
אנחנו עוד נשתפר בהבנה של מערכות, לכן בשלב הזה שבו אנחנו נמצאים מספיק "להבין בגדול" את המערכת במהימנות של 70% אין דרישה ל 100%. 70% נותן לנו מספיק כלים כדי להתחיל להתערב במערכת.
כל המטרה של חקר העתיד זה לא במטרה לדעת מה יהיה, אלא כדי להבין קצת יותר טוב את הווה, כדי להתנהל בהווה קצת יותר ביעילות. היום זה נעשה עם שיטות מחקר שמשתפרות כל הזמן, ויכולות לקחת בחשבון יותר משתנים. המטרה של חקר עתידים זה לעזור לכולנו להשתנות.
הדיסציפלינה של חקר עתידים שונה בזה שהיא מאוד מולטידיסיפלינריות, שזה צורת חשיבה די חדשה במדע, אנחנו לאורך 300 השנים האחרונות, הינו מאוד דיסציפלינריים (חד-תחומיים): מתמטיקה, פיזיקה, כימיה, ביולוגיה. המערכות עצמן לא עובדות בצורה דיסציפלינרית, מה שדורש מאתנו להיות מולטי דיסציפלינריים (רב-תחומיים).
הדבר השני, אנחנו לא כמו מערכות המודיעין אוספים סוג של מידע אחד, במטרה לחבר את הנקודות מהמידע שאספת. האתגר היום הוא שלא כל המידע גלוי, בנוסף באיסוף מידע מסוג אחד כמו בשיטות המודיעין, אתה לא לוקח בחשבון את ההיגיון שגורם למידע להתפתח.
במערכות מודיעין אין "לוח מחוונים" שמראה לנו מדידה של "תקפות הניבוי" ביחס להערכת המצב המודיעינית. כאשר נותנים הערכת מצב ללא ערך מספרי להסתברות של מידת "תקפות הניבוי" לא ניתן לכמת את הסיכון להתרחשות, ולמוח האנושי קשה להבין ולהכיל את הסיכוי להתממשות.
כאשר מדברים על העתיד כדי לחזק את אמינות התחזית צריך לספק 2 תשובות : באיזה שיטת מחקר הגיעו להיסקים ?, ודבר שני מה המהימנות של אותה שיטה (בסטטיסטיקה זה נקרא "תקפות ניבוי"), אם על 2 השאלות האלה אין תשובה, אזי קשה להסתמך על הניבוי, במיוחד כשאר התחזית מגיעה מפני מומחה אשר נמצא "בתיבה תהודה סגורה" עם מומחים אשר חושבים כמוהו.
אחת מהשיטות להתגבר על חשיבה בתיבת תהודה סגורה זה להשתמש בשיטות של "חוכמת המונים" \ "תבונת המונים". שואלים אנשים שונים מקצוות שונים של האוכלוסייה ומנסים לשאול "מה הם חושבים" (ולא מה הם רוצים). המערכת כיום מאוד פתוחות ולכל קשה לנבא ללא שיטת מחקר מסודרת לנתח ולהבין את הנתונים מהמקורות השונים.
בחקר עתידים יש לנו ארבעה סוגי עתידים שאנחנו חוקרים:
1. עתידים סבירים – הגדרה של "סביר" זה שהמתודולוגיה מבטיחה לי שלפחות 70% ממה שאני חושב שיתרחש יתרחש.
2. עתידים אפשריים - הגדרה של "אפשרי" זה שהמתודולוגיה מבטיחה לי שלפחות 50% ממה שאני חושב שיתרחש יתרחש.
3. עתידים פרועים – עתידים בלתי רגילים , לא הגיוניים. שהסבירות שהם יתרחשו הן20-30%. הסיבה שחוקרים אותם היום ואם הן יתרחשו המערכת עלולה להשתבש או להשתנות באופן קיצוני.
4. עתידים רצויים – עתידים שאנחנו רוצים אותם או שואפים אליהם, אבל עדין לא מבינים את ההשלכות שלהן ולכן יש צורך לחקור גם אותם. המטרה היא לזהות את המגמות, על מנת לחזור להווה ולנסות לראות מה אני יכול לשנות והאם כדאי לי לשנות. לא כל עתיד שנראה לנו בהתחלה כרצוי, מתפתח באופן חיובי, ויתכן בהמשך שיש לו השפעות שליליות, ולכן עלינו לחקור זאת לפני שאנחנו פועלים כדי להגיע לעתידים רצויים.
מושג "הכוח שמניע תהליכים" (the driving force) במקרים רבים אנחנו לוקחים נקודות שכבר קרו, בגלל שאין לך עדין נתונים, במידה ואתה מזהה את הכוח שמניע את התהליכים, ויש לך הבנה מה מניע את אותה מערכת, אז אפשר עוד לפני שיש נתונים לזהות את הווקטור שלה ולאן היא מתפתחת.
איך שאנחנו תופסים את המציאות, אין לה שום קשר לכוחות שפועלים במציאות. אנחנו לא תמיד יודעים לזהות את הכוחות האמיתים הגלויים והלא גלויים אשר מניעים את השינויים.
אחד הכוחות המניעים של מערכות אנושיות במאה ה 21 הוא המניע הדמוגרפי, "משתנה הגורל", לדמוגרפיה יש השלכות קריטיות המשך הציוויליזציה האנושית, במאתיים שנה האחרונות המין האנושי עלה ממיליארד איש לכשמונה מיליארד איש, המגמות שאפינו את המאה ה 20 בהם: הסכמי סחר בינלאומי, גלובליזציה ופתיחות בין לאומים שונים, ישתנו במהלך המאה הקרובה.
המאה 21 שונה, היא לא הולכת להיות מאופיינת עם המשך הצמיחה הדמוגרפי של המאה ה-20. המגמה זכתה לשם "החורף הדמוגרפי", הציפה היא שעד 2050 האנושות תגדל ל 9+ מיליארד איש בעולם, לפי פרופ' דויד פסיג יש סבירות של 80% שלקראת סוף המאה ה-21 באופן כללי המין האנושי יחזור בחזרה ל 7 מיליארד איש.
המשמעות של הקטנה משמעותית במספר תושבי כדור הארץ היא תחושה של פחד, תהליכים כלכלים שישפעו מפחד זה, לחצים גאופוליטיים, תהליכים חברתיים בתוך מדינות שיחוו את החוויה הזאת של הצטמקות.
הציפיה שאותן חברות יהפכו להיות יותר אגרסיביות, יותר שמרניות, יותר סגורות. מתחיל תהליך של התפרקות והתפלגות של הגלובליזציה לצירים, למדינות מפוחדות שקודם כל ידאגו לצרכים הפנימים שלהם.
המגמה הזאת של השמרנות תעזור להסביר את הפחדים והאיומים שיש כיום על מדינת ישראל מול מדינות אחרות בעולם. הציפיה היא שעד סוף המאה ה 21 יהיה בערך 24 מיליון יהודים בעולם, מתוכם 20 מיליון יהיו במדינת ישראל. נכון להיום הערכה היא שיש 15.7 מיליון יהודים בעולם.
אני ארחיב על 2 השיטות לחקר עתידים במאמר המשך
כרגיל אני תמיד לשירותכם בכל שאלה או התייעצות
הילל קוברובסקי
photo generate by Lexica Aperture v3.5