From Digital Fantasy to Social Engineering: The Story of Jessica Foster

תכירו את ג'סיקה פוסטר. היא חיילת בצבא ארה"ב, אישה מאוד נאה (עם מאפינים של מראה "בארבי" שמשקף אידיאל יופי מערבי), פטריוטית, ותומכת נלהבת של דונלד טראמפ. תוך פחות מארבעה חודשים, ג'סיקה הפכה לאייקון ברשת. היא צברה למעלה ממיליון עוקבים באינסטגרם, אלפי תגובות מעריצות ותמונות שלה צועדת לצד הנשיא לשעבר הפכו לוויראליות בשניות. היא הייתה "החלום האמריקאי" בהתגלמותו. אבל יש "רק" בעיה אחת: ג'סיקה פוסטר לא קיימת.

הסיפור של ג'סיקה (שפורסם לראשונה בתאריך 23.03.26 ב-Yahoo News מצ"ב לינק לכתבה המקורית) הוא לא סתם עוד "פייק ניוז". הוא עליית מדרגה מפחידה בשימוש בבינה מלאכותית עם כל המאפינים של קמפיין להנדסת תודעה: 

- דיוק כירורגי: ג'סיקה לא נוצרה במקרה. היא "נתפרה" לפי המידות המדויקות של קהל היעד: מהמדים, דרך הרקע הצבאי ועד למסרים הפוליטיים. היא התגלמות הפנטזיה של קהל מסוים, מה שהופך את ההתנגדות אליה לכמעט בלתי אפשרית.

- מהירות הוויראליות: המכונה לא צריכה לישון. חשבון ה-AI הזה ייצר תוכן בקצב אדיר, הגיב למשתמשים ובנה קהילה של מיליון איש בזמן שבו למותגים אמיתיים לוקח שנים לבנות.

- טשטוש הגבולות: רק מבט בוחן מאוד גילה את ה"גליצ'ים", אצבע מיותרת פה, טקסט מטושטש שם. אבל בתוך הפיד המהיר שלנו? רובנו פשוט ממשיכים לגלול ולספוג את הנרטיב.

למה זה צריך להדאיג אותנו ברמה החברתית הנרחבת ? כי אנחנו כבר לא מדברים רק על בוטים שכותבים תגובות בטוויטר או אווטרים מזוייפים בפייסבוק. אנחנו זוכים לראות פה הלכה כיצד שימוש בטכנולוגיה שנגישה וזמינה לכולם, מייצרת קמפיין מאוד ממוקד של "משפיענים סינתטיים" אשר מייצרים קשר רגשי עמוק עם הציבור (עם מיליוני עוקבים) ואף משפיעים על התפיסות והדעות הפוליטיות שלו מבלי שהם מודעים שמודבר באדם שלא קיים במציאות.

בעולם שבו אפשר לייצר "משפעני רשת" ומובילי דעה מאפס בלחיצת כפתור ועם ידע טכנולוגי מינימלי, השאלה היא כבר לא "מה נכון", אלא "מי עומד מאחורי המקלדת". ככל שכלי ה-AI הופכים לנגישים יותר, היכולת שלנו להבחין בין אמת לזיוף הופכת למיומנות הקריטית ביותר של המאה ה-21. לעוד תוכן מעניין מוזמנים לעקוב אחרי הערוץ בווצאפ לינק , שלכם , הילל קוברובסקי